סגור
הכותל המערבי יום ירושלים 10.5.21
הכותל המערבי. ביהמ"ש לא שכח את חופש הביטוי (AP)

בין קודש לטרור: מתי ציטוט מכתבי קודש הופך לעבירה פלילית של הסתה?

ביה"ד לעבודה בת"א אישר לחברת בת של כללית לפטר את המהנדס מונתסר עבאסי, שפרסם בשבוע שאחרי טבח ה-7 באוקטובר ציטוטים מהקוראן בווטסאפ, שעל משמעותם והקשרם התחולל קרב משפטי. בפסיקה נכתב כי "מאליו מובן שפסוק אינו בעל משמעות של טרור, אולם ההקשר הוא שקובע". ואכן, הסיפור כולו הוא ההקשר

1. "לעובד זכות לחופש פולחן, חופש ביטוי, חופש דת. יחד עם זאת, למעסיק יש זכות שלא לקבל פרסומים של עובד שיש בהם הסתה ופגיעה ברגשות העובדים האחרים". כך כתב בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שאישר בשבוע שעבר לחברת בת של שירותי בריאות כללית לפטר את המהנדס מונתסר עבאסי. עבאסי, עובד ותיק בחברה, פרסם שלושה סטטוסים בווטסאפ, שלושתם בשבוע שלאחר טבח ה-7 באוקטובר. שלושתם ציטוטים מהקוראן, שעל משמעותם והקשרם התחולל הקרב המשפטי על פיטוריו.
עיקר הדיון נסב על הפסוק הראשון שתורגם כך לעברית: "אילו רצה אללה, היה גובר הוא עליהם, אך הוא חפץ להעמידכם במבחן זה מול זה. הנהרגים במלחמה למען אללה – הוא לעולם לא יוריד מעשיהם לטמיון".
גם עבאסי וגם החברה שפיטרה אותו, "כללית הנדסה רפואית", גייסו מומחים לאסלאם ולקוראן כדי להשחיר, מצד אחד, ולהלבין, מהצד השני, את הציטוט. ולפני פרשנות המומחים, חשוב להביא את מסקנת יקי שני, החוקר מטעם המעסיק, שתשאל את עבאסי לקראת השימוע שלפני הפיטורים. "מהבנתי את החומר המתורגם", כתב, "אין לי ספק שתוכנו בעייתי ועוד יותר לאור התקופה. אין בו קריאה מפורשת לטרור או לרצח יהודים, אבל בהחלט סממנים ברורים של הסתה הקוראת לפעולה בדרך הגי'האד".
2. מטעמו של עבאסי העיד פרופ' יונתן מנדל, חוקר השפה והתרבות הערבית, חבר במחלקה ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מנדל מסגר את הציטוט כעוסק בקרב באדר, אחד הקרבות החשובים בהיסטוריה המוסלמית, שהתקיים במהלך חודש הרמדאן, בשנת 624 לספירה. "בסטטוס שפורסם אפשר לקרוא גם גינוי לאלימות וכוח לשמם", העיד מנדל, "הראייה הישראלית עלולה לקשר אוטומטית בין ביטוי זה לפעולות טרור בעוד בחברה הערבית, ודאי המודרנית, קישור זה אינו מובהק. לכן יש להתייחס לנקודת המבט של מי שפרסם את הסטטוס ולא רק לנקודת המבט הישראלית". עדות זו נועדה להלבין את כוונת המפרסם, עבאסי, להביע סולידריות עם הנרצחים החפים מפשע משני הצדדים. השופטת קארין ליבר-לוין ונציגי הציבור אמירה שניצר ודב פסט דחו גרסה זו: "משמעות הפרסומים הוכחה כקשורה למלחמת חרבות ברזל ויש בה ממד שיכול להתקבל כהסתה. אף אם התובע לא התכוון לכך", נכתב בפסק הדין, "היה עליו לשקול את משמעות הדברים טרם הפרסום. לאחר שפרסם את הדברים, היה עליו להבהיר נכוחה מה היתה כוונתו. משלא עשה כן באופן שלם ומשהפרשנות בעת הזו אינה מנותקת מאירועי השבעה באוקטובר, לא מצאנו להתערב בהחלטת הנתבעת (החברה שפיטרה אותו – מ"ג)".
החברה גייסה שלושה מומחים כדי לקעקע את הלגיטימציה של הציטוטים. מיכאל קובי, בכיר לשעבר בשב"כ; רועי זאבי, יועץ חיצוני למינהל האזרחי, מרצה לערבית מדוברת ואסלאם; ופרופ' פרופ' עוזי רבי מאוניברסיטת תל אביב, ראש מרכז דיין ללימודי מזרח תיכון ואפריקה. זאבי קבע ש"ברור וספציפית אחרי אירועי 7 באוקטובר בארץ ישראל, הפוסט הראשון קורא למלחמה בכופרים באופן אקטיבי. אין לי ספק שמדובר בציונים". רבי ציין כי הפרסום הראשון לקוח מפרק בקוראן שעוסק בדיני לחימה. הפסוק שפורסם ניצב בפתחו של חלק בפרק המצווה על המאמינים להילחם בכופרים להתיז את ראשיהם ולשבות אותם. בית הדין קיבל עמדה זו: "הפסוק ממוקם בסורת המלחמה וחלקו הראשון של הפסוק שהתובע לא פרסם עוסק בעריפת ראשים. התובע לא הסתפק אך בפרסום הפסוק אלא פרסם מתחתיו פרשנות שיש לה משמעות חמורה, כאשר פרסומים אחרים ערכו הקשר בין פסוק זה למלחמה בעזה, וכאמור, אף התובע עצמו קשר בין הפרסום למלחמה זו".
3. בית הדין לא שכח את הזכות לחופש ביטוי, זכות שממנה צומחות גם ההגבלות על הזכות. מדובר בהגבלות משני סוגים. הראשון נגזר מהתחרות שבין חופש הביטוי לערכים ואינטרסים מתחרים שבכוחם להגביל את החופש הזה, כמו הזכות לביטחון המדינה, לשם טוב, לפרטיות, למניעת שיבושי חקירה ומשפט וכיו"ב. המגבלה השנייה, מקורה בתוכן הביטוי עצמו - האם יש בתוכן לגרום להסתה לטרור או לגזענות. "חופש הביטוי", כותב בית הדין, "יכובד עד לשלב בו הוא עשוי לפגוע במדינה וביחידיה".
הדיון המעניין יותר נסב על מעמדם של פסוקים מכתבי הקודש – האם הם חסינים מביקורת פרשנית שממסגרת אותם כהסתה לטרור או גזענות? פרופ' מנדל העיד: "הקוראן הוא טקסט קדוש למאמין המוסלמי כמו שהתנ"ך והתורה הוא טקסט מקודש למאמין היהודי, אין פסוק שהוא טרוריסטי ואין פסוק שהוא פסול". בית הדין משיב: "ניתן לראות שפרופ' מנדל אינו מבהיר כיצד פסוק שנמצא בפרק העוסק בקרב באדר, אינו בעל משמעות מלחמתית, אלא מבהיר שאין בקוראן פסוק שהוא בעל משמעות של טרור. מאליו מובן שפסוק אינו בעל משמעות של טרור, אולם ההקשר הוא שקובע ואת זאת פרופ' מנדל כאמור, לא הבהיר". ואכן, הסיפור כולו הוא ההקשר. אם הפסוק גויס ואומץ בידי הג'יהדיסטים לצרכי הסתה ותעמולה, לא ניתן יהיה לטעון שציטוטו בווטסאפ של עבאסי הוא נייטרלי. "התובע (עבאסי – מ"ג) המשיך ועמד על זכותו להשתמש בכל פסוק מהקוראן כדי להעביר את אמונתו", נכתב בפסק הדין, "עוד טען כי העובדה שגורמים עוינים את המדינה משתמשים באותם פסוקים, אין בכך כדי לקבוע שהפרסומים שפרסם הם בגדר הסתה". או, כפי שעבאסי עצמו אמר בבית המשפט: "אם עבריין או תומך טרור עשה בזה שימוש, זו לא אשמה בשבילי. זה הספר הקדוש ואני גאה בו".
בשורה התחתונה קבע בית הדין שהחברה המפטרת הפעילה את הסמכות הניהולית שלה בצורה הנאותה ביותר, החלטתה לא היתה נגועה בשיקולים זרים ולאור תוכן הפרסומים ועיתוים, החלטתה מצויה במתחם הסבירות ויש להותירה על כנה.
4. ולאחר כל אלה, חשוב להביט גם על עצמנו, על הדרך שבה מגויסים כתבי הקודש שלנו לליבוי מלחמה, שנאה, גזענות ואפילו רצח עם. זכורים הדיונים המשפטיים סביב מאמרו של הרב עידוא אלבה "בירור הלכות הריגת גוי" ששולב בספרם של הרבנים יצחק שפירא ויוסף ירמיהו אליצור "תורת המלך" שפורסם בשני כרכים. ולצדם הפולקלור הרצחני שמאדיר את הטבח שביצעו בניו של יעקב, שמעון ולוי, בתושבי שכם. וכמובן המצווה למחיית זכר עמלק שנטועה בציווי הכפול " זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" ו-"תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
בשני המקרים – המוסלמי והיהודי – כתבי הקודש מגויסים לשימורה וליבויי של מלחמת נצח בין המאמינים. עבאסי בסיפור שלנו הוא "חוזר בתשובה" שגידל זקן ועבר להתגורר במזרח ירושלים. מקביליו היהודים מוכרים היטב – גם מגבעות השומרון וגם מכיסאות עור הצבי של ממשלת ישראל.
פיטוריו של המהנדס עבאסי דומים במהותם להפסקת עבודתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן שהכחישה את אירועי ה-7 באוקטובר. בשני המקרים מחליט המוסד – האוניברסיטה העברית ושירותי בריאות כללית - להרחיק משורותיו אנשים שפרסמו עמדות שהן שקר או הסתה. את השקר, במקרה של שלהוב-קיבורקיאן ניתן למדוד אל מול עובדות האמת האובייקטיבית. לעומת זאת, ההסתה של עבאסי חייבת היתה לעבור פילטרים סובייקטיביים של פרשנות, סבירות, הנעת אחרים לפעולה. ואלה מבחנים שעשויים היו להניב גם תוצאה משפטית הפוכה.